הסיפור

הגיע הזמן לדבר על בן אדם שעברתי איתו המון ושיתפתי כל כך מעט..

זה לא סיפור אהבה...
זה סיפור על אהבה שיצרה חברות ולא זוגיות.

הגיע הזמן לדבר על אהבה אמיתית, לא דמיונית שהכרנו בתור ילדים וראינו באגדות, כי נכון אולי קיימות מערכות יחסים מדהימות בעולם, אבל כל כך הרבה קשרים מתפרקים, ומה שנשאר מכל הקשר זה בדרך כלל שני אנשים, שלפחות אחד מהם כאוב, אבל שניהם לא מסוגלים להסתכל אחד על השני.
למה אני חושבת שהגענו למצב הזה?
כמו הרבה דברים שגויים שניסו לעצב לנו את התודעה לגביהם- גם פה יש לזה חלק גדול.
נתחיל מדיסני, שחשפו אותנו לסיפורי אהבה דבילים על זה שמחכה לנו אביר על סוס לבן שידע מה אנחנו רוצות בלי שנצתרך לדבר, שיבינו אותנו בלי שנצתרך להסביר, ושיבואו להיות שם בשבילנו בלי שנצתרך לבקש.
אז יכול להיות שהכל היה עובד מדהים, אם באותו זמן היו מלמדים את הגברים מילדות שלהיות רגיש זאת חוזקה, שגם להם מחכה נסיכה על סוסה לבנה שתבין ותדע בדיוק מה הם רוצים, אבל במקום זה אנחנו חיים במציאות שהראתה לגברים מילדות בדיוק ההפך, אסור להראות את הרגש "כי זה לא גברי", זה לימד אותם להימנע מלהתמודד עם רגשות ובהרבה מקרים להפוך להיות "נכים רגשית".. אז איך אנחנו כנשים אמורות לצפות לזה שיבינו אותנו בלי שנדבר?
אז אחרי שעיצבו את הגברים לא להיות מסוגלים להכיל אותנו, ואותנו עיצבו לחכות לנסיך תאורתי שלא קיים, קידמו לנו את הטכנולוגיה מספיק, כדי שעל הדרך נשכח מהי תקשורת אמיתית
אז בסך הכל אנחנו דור דיי פצוע שאיבד את היכולת לתקשר, בעולם שתקשורת היא כלי המפתח בו.
אפשר לאהוב עד השמיים, אבל אם אין תקשורת נכונה, בעולם שלכל אחד יש לפחות שריטה קלה, גם אהבה ענקית יכולה להפוך ברגע לשנאה, אני יעיד על עצמי ובטוחה שיהיה פה רוב של הזדהות, אבל אין גבר אחד שעבר לי בחיים בתור בן זוג, ונשאר לי בחיים בתור חבר.
אני לא יודעת כמה שנים עברו מהזוגיות האחרונה שלי עד הזוגיות עם אמתי, אבל לגמרה הרגשתי שכבר איבדתי את האמון באהבה.. מה שלא הבנתי על הבעייתיות של כל הקשרים מהעבר, זה שלא ידעתי מי אני כמו שאני יודעת עכשיו, לא הכרתי את עצמי בשביל לדעת מה יעשה לי טוב, ולא הבנתי שאני צריכה לתקשר בשביל להביע את עצמי, כל מה שידעתי זה לתת מעצמי הכל, ובתמימות לחשוב שאקבל תחושות דומות חזרה, היום אני יכולה לצחוק על ההבנה שזאת תמימות. 

אז הסיפור שלי עם אמתי התחיל על החוף בכנרת, הוא כנראה הגיע עם לב יותר פצוע משלי, ובמצב שאני הייתי 5 קילו יותר, שיערות בכל מקום (כל מקום), הגוף שלי לא ראה סבון איזה 4 חודשים, השיער שלי ראה מסרק אחת לשבוע ואני לא הייתי במצב לדמיין שאמשוך ככה מישהו (אבל זה לא עניין אותי)- הוא ניגש אלי והתלהב על העיניים הגדולות שלי ואמר שזה כנראה אומר שיש לי לב ענק ושאל אם הוא יכול לקרוא לי בכף היד. 
נמצא מולי בחור יפה תואר (פחות הטעם שלי, אבל זה לא סותר את זה שהוא יפיוף אמיתי), ונמצאת מולו בחורה במצב הכי מוזנח, ברמה של האשפתות (פחות הטעם שלו, אבל לא סותר את זה שאני יפיפיה אמיתית).
התחלתי לקבל חיזורים בזכות זה שהלב שלי סיקרן אותו, והחיזורים התחילו להיענות בחיוב ברגע שהלב שלו התחיל לסקרן אותי.. הוא הציע לבנות לי מתחם אשפוז לבעלי חיים (מה שהיה התכנון העתידי שלי שם), ואמר שאם הזולה שלו תהייה לי מתאימה, אין לו בעיה להקריב אותה בשביל מטרה כזאת ולבנות לעצמו אחת חדשה, מחוסר משיכה טוטאלית, התעוררה בי משיכה מיוחדת שפשוט גרמה לי לנשק אותו.. 
שהתחילה בנינו מיניות היא לגמרה הגיעה מתוך חיבור אבל לא במטרה לזוגיות, ועדיין לא עבר הרבה זמן עד  שהרגשנו חיבור וקרבה עם תחושה שאנחנו לא רוצים אף אחד אחר חוץ מאחד את השנייה (מה שבפועל הכניס אותנו לזוגיות).
היינו התחלה של ריפוי אחד לשניה עד שהמצב הגיע לחזרה לבבילון, התחלנו להרגיש פערים בכל מני דברים שלא הרגשנו בטבע, זה גרם לפרידות זמניות ורגעים כואבים, אבל בכל אחת מהפעמים, נשארה האהבה, נשארה התקשורת, והתחזקה ההבנה שאנחנו ממש אוהבים אחד את השני, אבל יחד עם זה, ממש לא עושה לנו טוב להיות בזוגיות.
כל כך הרבה רגעים, שאם לא תקשורת נכונה, יש מצב שכבר מזמן היינו גוזרים את הראשים אחד של השני מהתמונות ביחד. 

משהו שיצא לי להבין לאחרונה- ככל שאתה יותר רגיש, אתה יותר מתוסכל, יותר מרגיש שאף אחד לא מבין אותך ויותר מתנהג בחוסר הגיון בהרבה מקרים, הרגש מנצח לפעמים את השפיות עד שאנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להתרחק ולהרחיק את עצמינו.
אני כל כך רגישה שיחד עם זה הרבה פעמים כל כך משוגעת (ושלא נדבר על ההורמונים בתקופת המחזור).
אם בעבר הייתי מרגישה מטורללת, מסתגרת ומתרחקת, עכשיו אני מתקשרת את התחושות והרצונות שלי, גם אם הם לא ברורים לי.
 אז אחרי מספר פעמים שבהם הרגשתי פגועה והגבתי מולו בהתאם, וכל כך הרבה רגעים שבהם הוא שרד את הטרלולים שלי, ובמקום להירתע, הוא סיים בלהגיד לי כמה הלב שלי עצום, ולא מעט פעמים שלא הרגשתי שיש לי את הזכות לפנות אליו בכלל אחרי איך שדיברתי, הוא תמיד חזר להקשיב אם היה לי משהו להגיד, וזה תמיד החזיר אותנו להיות בטוב אחד עם השני, אז ברור שצריך את האדם הנכון מולנו שיוכל להכיל אותנו, אבל עם כמה שאמתי הכיל אותי, אם הייתי בוחרת כמו בעבר להשאיר את התחושות שלי בפנים ממחשבה שמי שמולי יצא לא בסדר, הביא אותי להגיב איך שהגבתי ואין על מה לדבר, הייתי מונעת ממנו את האפשרות להכיל אותי.

 

משהו חשוב שהכנסתי לעצמי לתודעה כדי לעזור לעצמי לחזור לתקשר גם כשאני מרגישה פגועה, זה ההבנה שרובנו מרגישים מטורללים בעולם, בין אם זה מגיע אליכם לרגע קטן בשנה, ובין אם זה לפעמים 5 פעמים ביום. האדם שנמצא מולינו, באיזשהו מקום, גם מרגיש מטורלל, וזה כי הוא גם כאוב ופצוע מהעבר, אנחנו לא יכולים לבקש שיקבלו את השריטות שלנו, בלי להבין שמי שמולנו כנראה גם נשרט בדרך כזו או אחרת, אנחנו בני אדם, אנחנו מיועדים לטעות ועם זה ללמוד מהטעויות, אז אם מישהו טעה איתנו, או עשה משהו שלנו נראה פחות לגיטימי, זה לא אומר שנעשה פה משהו מכוונה רעה, זה בסך הכל אומר שנעשה פה משהו לפי הצורת חשיבה של מי שמולינו, וזה בסדר אם היא שונה, או נראית לנו פחות לגיטימית, אבל תופתעו לגלות, כמה לאבד מהאגו, להפסיק להרגיש מסכנים ולנהל שיחה טובה על דברים שפגעו בנו, יכולה לשחרר ולהביא אותנו לתובנות חדשות ותחושה שבאמת אכפת מאיתנו, עם כמה שאנחנו לא רואים את זה.

צריך להבין שאנחנו לא המטורללים היחידים בעולם, ואם אנחנו מרגישים מטורללים, זה לגיטימי, וזה לא דבר רע, זה רגש שמקבל ביטוי בצורה אחרת, אם נתבייש ונרגיש היחידים בעולם, ושמי שמולנו לעולם לא יבין אותנו, ולעולם לא נשתף, לא נגלה כמה שפויים אנחנו יכולים להרגיש.

אז אתמול (קטע שנכתב ביום חמישי 27.3.25) הייתי במצב דיי קשוח רגשית- בנוסף לחיים המאוד פשוטים שיש לנו פה ביום יום, הגיע הזמן של סבתא שלי אסתר להיפרד מאיתנו ולהתחיל לעזור לנו מלמעלה.
אמתי הגיע כי ביקשתי (בלי לדעת שזה המצב), ניסיתי לשמור על איפוק כל עוד הוא היה פה, הרגשתי כל כך מסוכנת רגשית שכל מה שבא לי זה להשתבלל במיטה ולבכות, ומהרגע שהוא הלך זה מה שעשיתי במשך כמה דקות, עד שהרגשתי חור בנשמה עם כאב ותסכול בלתי יתואר, הרגש רוצה חיבוק, הגוף לא יודע מה לעשות עם עצמו, והמוח נכנס לטרלול של מחשבות על זה שאנחנו כבר לא בזוגיות, אז איזה זכות יש לי להפיל עליו את הכאב הנורא הזה, אחרי שהוא עוד יצא ממני לפני כמה דקות, ויש גבול לבין מה שאפשר לרצות, לבין מה שאפשר לבקש.. אני כל כך שמחה ששמתי את הטרלול של המוח בצד, והקשבתי לרגש שרוצה חיבוק, כי התקשרתי אליו במצב שהוא כבר כנראה התחיל נסיעה חזרה, בוכה עם המשפט "אני צריכה שתחזור", הוא ענה בחיוב, וחזרתי להשתבלל בבכי. אחרי דקות ארוכות כאלה, הקמתי את עצמי לעשן, הכנתי לי ראש ואמתי בדיוק נכנס, נראה לי שמה שהצלחתי להוציא מהפה באותו רגע היה "שב פה רגע, אני מדליקה את הראש ואיתך".. הכל היה כל כך דרמטי, שיש מצב שבינתיים בראש שלו- החזרתי אותו בשביל לקלל אותו ולהרביץ לו או משו. 
אז עד הרגע שסיימתי את הראש הוא ישב כמו הילד הכי טוב שראיתי בחיים שלי, סוף סוף, אחרי חודשים של תיקון לדפקה שנשים יצרו לו בראש- הנסיון לימד אותו שאצל נשים כן זה אומר לא, שחור זה אומר לבן, בדיוק מהסיבה שנתתי בהתחלה (האביר על הסוס יודע מה אנחנו רוצות באמת, אז אפשר להגיד לו לא שזה כן, והוא צריך להבין שזה כן... כי זה יותר פשוט מלהגיד פשוט כן). אני לא יכולה לספור אפילו את כמות הפעמים שבהן היו לנו כאלה פיצוצים על זה שאני אומרת לא ומתכוונת ללא, ואם אני אומרת כן זה כן, ואם אני אומרת שאני לא רוצה שיגע בי, אני לא רוצה שיגע בי, ואם אני אומרת שאני רוצה חיבוק, אני רוצה חיבוק.. 
אז סיימתי את הראש, קמתי, לקחתי לו את היד, הובלתי אותו למיטה, השתבללתי ואמרתי לו "אני צריכה שתעטוף אותי", הוא הוריד מעיל, חלץ נעליים, והשתבלל מסביבי בצורה שעוטפת אותי ונשאר להעביר איתי ככה את הלילה.. הרגשתי שזה לא משנה מה המצב הרגשי שלנו, או מה הסטטוס שלנו, או אם אנחנו ברגע של כעס או רגע של הבנה, עוטף אותי בן אדם שבאמת אוהב אותי ואני באמת חשובה לו, כל מה שהייתי צריכה בשביל לראות את זה, היה להגיד מה אני מרגישה ומה כנראה יעזור לי.

זה גרם לי להבין שזוגיות זה דבר מסובך אבל אהבה זה דבר פשוט, ואם כל קשר של זוגיות מתחיל באהבה, ומנהלים תקשורת נכונה, כנראה שעדיין לא יהיו פה 100% הצלחה, אבל אני בטוחה שהרבה יותר קשרים, יוכלו להיגמר תוך כדי שהאהבה נשארת מהבנה שפשוט לא נועדנו אחד לשני, ואנחנו לא מסתדרים בזוגיות, וזה לא סיבה לגמור את זה עם עוד צלקת.
בואו נעלה את התקשורת, ונתחיל לרפא אחד את השני, במקום להיפגע ולפגוע ולנפץ הכל ולהפוך אנשים שהיו חלק משמעותי בחיים שלנו לאנשים שלא נרצה לראות יותר בחיים. 

עכשיו כמה מילים לבחורה הבאה שתזכה בזוגיות איתך: 
-אם את תחזירי אותו להתבלבל בין כן ולא, התקשורת שלי איתך תלך לכיוון אחר מהמדובר פה בקטע.. 
-אם את נכנסת לו ללב, את כנראה תיכנסי גם לי ללב והוא לא סתם בחר בך ואני אקבל אותך באהבה, אם לא תקבלי אותי חזרה באהבה- מקובל, את ממש לא צריכה להכניס אותי ללב שלך, אבל אם תנסי לפגוע בחברות בנינו וביחסים בין קיארה לאבא שלה- שוב, יהיה פה שיח אחר מהמדובר בקטע.. אבל קחי בחשבון שאני כנראה לא אצתרך להתערב, אני מאמינה שזה ירחיק אותו ממך לבד.
-את עומדת מול מישהו שמפיץ פה אור עצום, מישהו עם רצונות להציל את העולם, אז כמה מילים לגבי זה: 
*את לא מעט פעמים תמצאי את עצמך מחכה לו בשום מקום כי הוא עצר הכל כדי לעזור לאחרים, גם אם הוא ממהר, אין לו כוח שליטה על זה.. טיפ שיעזור לך במקרה והוא מקפיץ אותך ואת ממהרת- תוודאי בווייז שאין במסלול שלכם איזה רכב שנתקע בשולי הכביש בהמשך הדרך!
*פוליטיקה מטרגרת אותו, העולם מתנהל דפוק, ולא מעט פעמים זה מביא אותו לקרוא ולראות דברים שמתסכלים אותו ונוגעים לו אישית בפוסט טראומה.. כפרה עלייך תהיי חברה- קחי לו את הטלפון מהיד, תזכירי לו שלהתעסק בדברים האלה נותן להם את הכח, והכח הכי חזק שלו בלהציל את העולם נמצא באור הענק שהוא מפיץ ובדברים הקטנים שהוא עושה מעצם זה שהוא חי בתוך האור. הוא מזיק לעצמו במטרה שלו להציל את העולם בזה שהוא נותן לחושך לחדור אליו- גם ככה יש מספיק אנשים שמפיצים החוצה את מה שצריך, וכל אחד בסוף מתעורר בזמן שלו, אז לא יעזור להתעסק בזה.
-אם את לא תתקשרי את הרצונות האמיתיים שלך- הוא יוכל לנחש, אבל הוא לא ידע איך לעזור לך! אל תשחקי משחקים, פשוט תגידי מה את רוצה, ונכון, לפעמים תצתרכי להסביר לו דברים כמו ל"נכה רגשית" (ולפעמים בגלל שאת במצב נכה רגשית ולא יודעת איך להביע את עצמך), אבל זה שווה את זה, לתת לו לנחש לבד פחות עבד איתי.
-לפעמים הוא צריך חופש, ולפעמים הוא צריך לבלות גם בלעדייך, תקבלי את זה באהבה בידיעה שאין לך מה לדאוג, כנראה שהוא עובר דברים שהוא לא משתף בהם והוא פשוט רוצה להשתחרר, אבל תהיי בטוחה שהוא לא הלך בלעדייך בשביל לחפש אחרות והוא עדיין שלך.
-הוא לא תמיד יבין שאת צריכה אותו, רק תלמדי לבקש וכל עוד מתאפשר לו, הוא יהיה שם בשבילך, (לפעמים פשוט קצת ייקח לו קצת זמן).
-ואם כבר העלתי את זה- אם את רוצה אותו אצלך ב20:00, תקבעו שיגיע לקראת 18:00 ;)